כולנו שמענו על אסתמה של העור. למודי-הנסיון והגרד שבינינו יודעים ששמה המדויק הוא אטופיק דרמטיטיס. הארטילריה של הטיפול הקונוונציונלי במצב הזה היא כבדה מאד: זה אולי מתחיל בשימון העור, אך לרוב מגיע למשחות קורטיזון וגם תרופות כימותרפיות. לא פחות. וזה אגרסיבי ולא באמת מרפא. מאידך, להומאופתיה יש פתרונות טבעיים, יעילים ומערכתיים לסובלים מאטופיק דרמטיטיס, וחשוב לי מאד לספר לכם יותר על מה שכן עובד…
כפי שכותבים על זה בYnet (דר' אסנת גדליה-מעין פירסמה כתבה על הנושא אתמול, כאן) , ארסנל הטיפולים הקונוונציונלים באסתמה של העור הוא אגרסיבי ביותר. מה שלא נאמר בכתבה הוא, שהתוצאה של הטיפול הקונוונציונלי היא זמנית ומקומית. מחירה של ההקלה, אם ישנה כזו, הוא גבוה: תופעות לוואי מערכתיות, התפשטות של הגרד והפריחה לעוד איזורים. סבל גדול.
מבחינה הוליסטית, כלומר בהתבוננות על האדם כשלם (ולא רק על התפרחת), ברור שהפריחה היא רק ביטוי של הקושי. זהו קושי שיש להאזין לו, ולא רק למחוק אותו מקומית. לכן, טיפול מקומי וחד-צדדי גורם להתעוררות בעיה עמוקה יותר.
בעבודה הקלינית שלי בהומאופתיה אני רואה זאת על בסיס ממש קבוע. המקרה הקלאסי אצל תינוקות ופעוטות המגיעים לטיפול הוא בעיית העור ש"טופלה" במשחות קורטיזון למיניהן. לכאורה, הבעיה עברה. אבל רק לכאורה. באופן שנראה בתחילה בלתי-קשור, הופיעה מהר מאד בעיית נשימה. רופאים לרוב לא רואים את הקשר, מבחינתם זה כבר עניינו של רופא אחר. אבל בהומאופתיה הקשר קיים לחלוטין. הקושי נדחק אל מישור עמוק יותר.
והשבח לאל(ה): גם ההיפך הוא הנכון. בראשית הטיפול המעמיק, כאשר הטיפול ההומאופתי מסייע לפתור את בעיית הנשימה – פתאום העור חוזר "לדבר". כלומר, יכול מאד להיות שהאסתמה נרפאת, ובמקביל הפריחה שדוכאה בשעתו חוזרת לזמן-מה.
ואז, זו שאלה של זמן. השיפור מגיע גם לרובד של העור. האסתמה של העור תיעלם – והפעם כחלק משיפור מערכתי ומעמיק.
מאד חשוב לא לטפל נקודתית וחד-צדדית בבעיית עור בעלת פוטנציאל כרוני. הנזק הכללי עלול להיות רב מההקלה הקוסמטית הזמנית. עדיף פתרון עומק. יש בהומאופתיה כמה עשרות טיפולים הידועים בזיקתם המיוחדת לאנשים הסובלים מאסתמה של העור. מנסיוני, הטיפול המעמיק מונע את ה"פינג-פונג" המתסכל וחסר-התוחלת, ופותר לעומק את הבעיות.