רעה רעה רעה (עכשיו טיפה פחות)
16 בספטמבר 2005פתרון סוף הדרך
24 בספטמבר 2005א. אברי גלעד וג'קי לוי קראו לזה "פינצ'ר"
הקורא ארז נבון העלה לאוויר לפני מספר חודשים אתר, הפותח שער למתלבטים ולמסתייגים מלבצע מילה בבניהם. הפורטל של ברית המילה, אם תרצו, שבאמצעותו ניתן להגיע למגוון עצום של מקורות מידע בנושא (ידעתם שיש דרכים טבעיות לשחזר את העורלה?!). בתקופה שבה נולד האתר, דווח בתקשורת על מספר מוהלים שהתרשלו בתפקידם, בתזמון שהניע את אברי וג'קי, צמד הלצים הגל"צניקים המלבבים, לאמץ כינוי רב-משמעי לתאונת העבודה הטרגית הזו. ארז ציטט באימיילו אליי את תהייתו של מאיר שלו, מדוע אוכלי הטרפות ובועלי הנידות שומרים דווקא על מצוות המילה, הקשה והפרימיטיבית שמכולן.
אף על פי שטרם נתקיימה בי הברכה "שתלדי בנים זכרים", אני רוצה להביא בפניכם פך משפחתי קטנטן וכמה טיפים הומאופתיים פצפוניים כשאתם באים לקצץ בבשר החי. אלה שאינם בעלי אמונה תמימה, עלולים לראות בטקס הזה משהו מרתיע, בהחלט מקומם ובעיקר כואב. קטונתי מלחוות דעה על תקפותה המוסרית או הדתית של המילה הגברית, ואני מפנה אתכם גם אל דבריו של דר' אדמיאל קוסמן בטורו "אוצר קטן" ב"הארץ". דר' קוסמן מציע שם מספר משמעויות תרבותיות שיש לביאה בבריתו של אברהם אבינו (קבלה אל תוך הקהילה, הסרת העורלה כסמל להסרת הנוכריות, קבלת גבולות העדה וויתור על שאיפות של פריצת דרך אינדיבידואלית).
ב. הבן של הדוֹד דוִד, או המילה השווה מליונים (סיפור משפחתי אמיתי)
הבן של הדוֹד דוִד נשא לאישה את אופליה. שמות הדמויות, אגב, אמיתיים בהחלט, ולמרות שאפשר לבצע כאן מדרש שמות עגום למדי שאחריתו מי ישורנו, אני כמובן מאחלת להם רק טוב. סבתא שלנו, שתחי', התקרבה אז לגיל תשעים וכששידלה, תבעה ואיימה שהיא רוצה עוד נין – אגב גילוי פתיחות מרשימה בדיני אישות וסולידריות נשית ("אם הוא לא גבר איתך, אז תתגרשי ממנו ותקחי חדש") – אופליה נאותה להרות.
אופליה ובעלה החליטו, בעצה אחת, לא למול את הילד. לא נימוקים הומניים או בגנות הכפייה הדתית היו בראש מעייניהם, אלא דווקא-יות עוקצנית וסימון טריטוריה מול משפחה שדחפה את האף והשיאה עצות תוך-כדי. הדוֹד דוִד, שעיקשותו של בכורו מנעה ממנו מלערוך את טקס פדיון הבן המיוחל, איים לנשל את ההורים הטריים מהירושה. זה המקום לציין, שהדוֹד דוִד שימש בשעתו פקיד במשרד הממשלתי, שאליו גם מלכת אנגליה הולכת לבד (מס הכנסה). בלי להכביר מילים, תבינו לבד שעם פרישתו משירות המדינה, השכיל הדוֹד דוִד לתרגם את הידע שצבר להרבה מאד בעולם החומר. הכי בקיצור, נחרצותו של בן-דודי (שלא לומר, האצבע המשולשת שזקר מול אביו), עלתה להם מליונים.
ג. כמה מחשבות הומאופתיות
במידה ואתם בוחרים למול את בניכם ולא מבצעים את ההליך בהרדמה, אפשר (נוסף להנקה וחיבוקים וכיוב') למזער את הכאב והמצוקה באופן די פשוט.
Arnica montana היא הכנה הומאופתית שכיחה מאד בארון העזרה-ראשונה ההומאופתי למצבי פציעות וטראומות הכרוכות בשוק, בין אם יזום או בלתי-צפוי. אדם בוגר הזקוק לרמדי הזו יצעק על מי שמנסה להגיש לו עזרה ויטען שהוא בסדר לגמרי (בעוד הוא שרוע ומדמם בזירת התאונה). לחלק מהמאובחנים כנפגעי הלם, אם-כן. בתרגום לנסיבות שלפנינו – אם הילד לא מראה התנהגות חריגה ברגעים הראשונים ועם זאת מוטרד ממגע, ואם הדימום לא נפסק תוך זמן סביר. בסיטואציות כאלה, כוחה של ההכנה עצום בעצירת דימום, הפחתת נפיחות ומניעת הווצרות מוגלה.
Aconitum napellus – העולל הלום ומבועת, מפתח חום (אך הגפיים קרות), אישוניו מכווצים.
Delphinum staphysagria – שימושיה במבוגרים כוללים הקלה לכאבים בעקבות ניתוחים, בפרט אם האדם פגוע וזועם על הפרוצדורה. תרגמו לשפת תינוקות והתמונה ברורה.
Ignatia amara – כשהעולל הסטרי וצורח ושום נענוע, הרגעה או מגע לא עוזרים.
כ מ ו ב ן שמדובר בהתוויה כללית ביותר ומומלץ להתייעץ עם הומאופת/ית מוסמך/ת בכל מצב לגופו גם ביחס למינון ולאופן הלקיחה. ברגע שהדבר מתאפשר מומלץ גם להשתמש בגאזה או צמר גפן שהושרו בתמיסה מדוללת ביחס של 1:10 של ציפורן החתול (בשמה הלועזי המלא, Calendula officinalis), שמחטאה, מרגיעה, עוצרת דימום ומסייעת בהחלמת עור פגוע.
ד. השבוע (מדי ערב בתשע עשרה אפס אפס) מקרינים בסינמטק התל-אביבי את "ברית", חמישים ושתיים דקות על שמונת ימי המילה.
ה. מזל טוב.
[פברואר 2020 ואני נוחתת מחללית. סתם. אני מסננת לינקים שבורים בבלוג. אתרו של ארז נבון כבר אינו באוויר, ולמרבה הצער כך גם מראי המקום און-ליין למאמריהם של ענקי הרוח, מאיר שלו ואדמיאל קוסמן].
10 Comments
אני לא מלתי את בני ונראה כי גם את זה שאני נושאת ברחמי לא אמול עם גיחתו לעולם.
יש משהו בטקס הזה שנראה לי כמו טיזר, פרומו או הכנה כלשהי לקראת זה שהילד עתיד להתגייס לצבא.
המעמד הזה, המנוגד כל כך לאינסטינקט הבסיסי של כל אם, בעולם חופן אמירה שמשמעותה: "לא שלך! היפרדי! הילד הוא שלנו ואנו נחליט מה יעלה בגורלו, ואם נחליט לחתוך – נחתוך. ואם נחליט להקריבו – נקריבו. את רק המנשא, האומנת."
פעם מיילדת אחת שחיבבתי מאוד אמרה לי: ככל שטקס הקבלה אליםיותר כך גם החברה אלימה יותר.
קשה להתווכח.
יותר ויותר אנשים כיום שוברים את השרשרת, אך זה עדיין לא מספיק. החיתוך הברברי הזה עדיין נחשב לנורמה בחברה החולה שלנו, וכל גם מי שבסתר ליבו מתנגד לברית המילה מוצא עצמו פעמים רבות נכנע ללחץ החברתי ומל את ילדיו. מזל שאברהם אבינו לא הוריד לעצמו איזו אצבע בכף היד במסגרת הברית, אם כי זה בטח לא היה עוצר את עדר עם ישראל העיוור מלשחזר גם את הריטואל הזה עד היום.
העם היהודי ב 3000 השנה האחרונות היא אלימות.
ניראה לי קלוש מאד לתלות במנהג את כל חוליו של המצב המדיני ב 30 השנה האחרונות.
אורי קציר כתב בזמנו מאמר קצר וקולע על המקורות ההיסטוריים של ההשקפה שברית המילה מועילה לבריאות הנימול. המאמר הזה רלוונטי לכל טענה כזו.
http://www.notes.co.il/ori/4907.asp
מיקה,
הכנסת הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו הינה כריתת ברית עולם בין בן ישראל לאלהיו, ואין לו נימוק אחר, מדעי ככל שימצא ולא שחסרים כאלה "ככוכבי השמים לרוב".
ואשר לאכזריות ו"הברבריות" (כלשונך הגרמנית) שבעצם מעשה המילה – כל התרבות וכל הציוויליזציה האנושית, שבהן נבדל האדם מן החיה והבהמה, הן פגיעה אגרסיבית בטבע באמצעות הטבע האנושי.
אבל פחות טראגית מאשר במקרה של הדוד דוד 🙂
מס הכנסה שלח מפקח לבית הכנסת.
הוא מבצע את כל הבדיקות ואז פונה לרבי, ואומר:
"שמתי לב שאתם קונים המון נרות."
"כן," עונה הרבי.
"ומה אתם עושים עם הטפטופים?" שואל המפקח.
"שאלה טובה," אומר הרבי. " אנחנו שומרים אותם,
וכשיש לנו מספיק אנחנו
שולחים אותם חזרה ליצרן הנרות, וכל תקופה
מסוימת הוא שולח לנו קופסת נרות
חינם."
"אה," עונה המפקח, קצת מאוכזב שלשאלתו יוצאת
הדופן תשובה מעשית. ואז
המשיך להציק לרבי .
"רבי, מה עם כל רכישות המצות האלה? מה אתם
עושים עם פירורי המצות?"
"אה," עונה הרבי ברוגע. "אנחנו אוספים את כל
הפירורים מהמצות וכשיש לנו
מספיק, אנחנו מחזירים אותם בקופסה ליצרן, אשר
כל פעם שולח לנו קופסת
קניידלעך."
"אה," עונה המפקח, בחשבו כיצד לעצבן את הרבי.
"תגיד, רבי," המשיך, "מה אתם עושים עם הערלות
מברית המילה?"
"גם כאן אנחנו לא מבזבזים," ענה הרבי. "מה
שאנחנו עושים זה שומרים את כל
הערלות, וכשיש לנו מספיק, אנחנו שולחים אותם
למס הכנסה."
"למס הכנסה?!" שאל המפקח, בחוסר אמון.
"כן", ענה הרבי, "למס הכנסה. ובערך פעם בשנה הם
שולחים לנו זין קטן כמוך!!!"
"תניא; רבי שמעון בן אלעז אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת השמד, כגון עבודה זרה ומילה; עדיין היא מוחזקת בידם. וכל מצוה של מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת השמד -כגון תפילין; עדיין היא מרופה בידם" (שבת דף קל, עמוד ראשון).
אפשר לקבוע בזהירות שאחוז שומרי מנהג ברית המילה בדורו של רבי שמעון בן אלעזר -לפני כ-1750 שנה, ואחוז שומרי מנהג ברית המילה כיום, הוא כמעט זהה.
את לא לוקחת בחשבון שבזמנו של רבי שמעון לא באו ארצה מיליון וחצי עולים מחבר המדינות לשעבר, מקום בו המילה לא הייתה נהוגה והפולחן הדתי בכלל היה מוגבל עד כדי איסור מוחלט כמעט. רבים מהבנים שעלו ארצה בחרו שלא לעבור ברית מילה בגילם. יתר על כן, חלקם הולידו בנים ולא מלו אותם משום שראו במילה סוג של ברבריות.
קחי בחשבון עוד משהו. בארץ פועלות היום כמה קבוצות תמיכה שבהן משתתפות משפחות שבחרו שלא למול את בניהן. הגדולה שבהן, קה"ל, כוללת כאלף משפחות, שברובן ההורים הם ילידי הארץ. קבוצות נוספות פועלות בצפון הארץ (בריכוזו של רני כשר מראש פינה, בעליו של האתר "באופן טבעי") ובמקומות נוספים.
על בסיס כל אלה, אני משער שאחוז הנימולים בארץ כיום נמוך משמעותית מאשר בתקופה שהזכרת.
אתה בוחן את ימינו בצורה שבלונית ופלסטית ומגלה את אותו סוג איסוף נתונים לגבי היסטורית תקופת התנאים.
נתחיל דווקא ברבי שמעון בן אלעזר שראה ועבר את אימי דיכוי מרד בר כוכבא ושלטון השמד של אדריאנוס קיסר -ימים שבהם ברית מילה פירושה היה הוצאה להורג של האם והתינוק גם יחד.
אם לא די בגזרת מוות זו, זכור שכבר אז חלק גדול מהעם היהודי כבר היה בגלות, ובתוך תפוצה זו אחוזים ניכרים היו רחוקים כבר מהזרם הפרושי -אם כממשיכיהם של המתיוונים ואם כסתם נטמעים בחברה עובדת האלילים דאז, ולא פחות כעבדים לאדון רומאי או מצרי אכזר שבוודאי לא בקלות נתן לעבדיו לשמור על מסורתם היהודית.
ואז נחזור לתקופתנו…
מליון וחצי עולים מבריה"מ לשעבר? נניח.
מליון וחצי יהודים? ודאי וודאי שלא.
יהודים לפי המסורת הפרושית הם רק בנים לאם יהודיה ובקריטריון הזה איני יודע אם אפילו 35% מהעולים מבריה"מ לשעבר עומדים. להזכירך שעל פי חוק השבות הנוכחי היה אפשר להביא לארץ עשרות אלפי ואף יותר מחיילי הווארמאכט הלופטוואפה והקריגסמרינה -כיהודים…
אנחנו מדברים אך ורק על הציבור היהודי, וכן לוקחים בחשבון את השוליים.
ולפי חשבון זהיר, השוליים הם אכן שוליים.
אפילו במדינה הציונית, חזונו של רבי שמעון בן אלעזר נשאר וקיים. ולא רק נשאר וקיים אלא מקבל משנה תוקף ומסתורין -לנוכח חילונים שלא שומרים כמעט שום קשר עם המסורת הפרושית ועדיין פתאום קמים ועושים ברית מילה לילדיהם.
שגם בקיבוצי השומר הצעיר שרצו לנתק כל קשר עם היהודי הגלותי, עדיין שמרו דווקא ודווקא על המנהג הזה.
איני יכול להעיד אלא על עצמי ועל קרובי משפחתי: כולנו עלינו בעליה ההמונית של שנות התשעים לארץ וכולנו ברציפות היסטורית נימולנו ושמחים ומאושרים מכך.
הינך מוזמן לעיין בקורות חיי באתר אם הספק מנקר בך.
מיליון וחצי עולים מרוסיה לא נימולו? בולשיט. אין לך מושג מה עבר עלינו ועל אבותינו שם מבחינה יהודית וממש, אבל ממש לא כולנו לפחות לא רובנו לא-נימולים. בדיוק להיפך, בהקשר המקור התלמודי-הנבואי עליו הגבת – מסרנו את נפשנו על המילה בעידן הקומוניזם, ואנו גאים בעצמנו, ביהדותנו.
ברבוניה,
תודה על המקור המוכר לי, רק שכוונתי במציאת טעם לקיום המצווה נסוב על כיוון חשיבה שונה. בכל אופן, הישר כח.