בלוג כן, סלולרי לא
8 במרץ 2005על יוקר סל התרופות ההומאופתי
21 במרץ 2005דיסקליימר, שלושת הסבים
הקשר של אבותיי לשואה הוא חובק-עולם, מסתבר. סבא יעקב נמלט בעור שיניו מרוסיה, וכל המשפחה שהותיר אחריו נספתה ביולי 1941. סבא אברהם שרד שני גטאות, התחבא בכוך תת-קרקעי שחפר במו-ידיו ואיבד את משפחתו באקציה. כשנישא לסבתא בת-ציון (גרושתו של יעקב), והם שניהם מבוגרים כבר, אימץ את כל המשפחה, ואנחנו – אותו. במשפחה של סבא אברהם השני, מהצד הבבלי של המשפחה שלי, נפלו אנשים קורבן לפרעות של אנשי ראשיד עלי אלכילאני הפרו-נאצי בבגדד, בקיץ השמשי ההוא של 1941.
בגיל שבע-עשרה ידעתי בבירור, מבפנים, שאהיה הומאופתית. גיל שבע-עשרה, אתם יודעים – המסע לפולין, תזונה דחוסה במיוחד של "לעולם לא עוד", משלחת הסברה פטריוטיות-מדי לגויים על צדקת דרכנו בארץ, פמפומים על שירות "ערכי" בצה"ל ושני סביי, אברהם ואברהם, שנפטרו תוך חודשיים.
במקביל לכל הפרץ והסער הזה, התוודעתי להסטוריה של ההומאופתיה בעולם. מנסח ההומאופתיה וראשוני מפיציה באירופה ובארה"ב של המאה התשע-עשרה היו גרמנים. אמנם, בלי רמז להתבטאויות אנטישמיות, ועדיין. גם ראשוני ההומאופתים בפלשתינה, דר' יארוס ודר' היימן, עלו מגרמניה.
כשחזרתי מהמסע לפולין פניתי ליוסף רוס מחיפה. ידעתי שאפילו למד את שפת הצוררים כדי להשתלם בהומאופתיה "שם". שאלתי איך האומה הגרמנית הוציאה את אלה וגם את אלה, את הברכה ואת הזוועה. אין תשובה.
אם אנחנו בגטו, לפחות נחקור
ב"אם אנחנו בגטו, לפחות נחקור את הרעב" שפורסם בשבוע שעבר ב"הארץ" (11.3.05), מתארת תמרה טראובמן כיצד רופאים יהודיים בזמן השואה שימרו זקיפות-קומה מקצועית ואנושית ,כשערכו מחקרים על השפעות הרעב בקרב יהודי גטו ורשה.
פסקה אחת, האחרונה בכתבה, מתייחסת לפרקטיקות רפואיות נוספות בגרמניה הנאצית, וההומאופתיה מוזכרת בה ביעף. זה לא סוד, שלא מעט נאצים פנו לייעוץ הומאופתי. בשנים בהם צמח הנאציזם, היתה ההומאופתיה בנסיגה כללית בעולם (האריס קולטר, גדול ההסטוריונים של ההומאופתיה, מזהה גאות ושפל בהומאופתיה, בתנועה גלית של שבעים שנה), אבל בכור-מחצבתה, בגרמניה, עדיין היו הומאופתים רבים. היהודים שבהם נמלטו בשלהי שנות השלושים לאנגליה, ארה"ב ואפילו סין.
פנייתם של נאצים רבים לשורות הצמחונות מחד ותורות הנסתר (או "סתם" אסטרולוגיה, נומרולוגיה ושות') מאידך, הן כלי לניגוח הדוגלים בגישות הללו. מה שהטריד אותי ללא-נשוא לפני כמה שנים נפתר כבר. ציון ההומאופתיה בזיקה למשתמשיה הנאציים יכול לפגוע במוניטין של הגישה, בערך כמו הנימוק שהנאצים אהבו להאזין לבטהובן וברהאמס, או שקראו את קאנט ושופנהאואר בשפת המקור.
"חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין"
את ניצוצות האמת, אומרים חז"לינו, אפשר לברר אצל הגויים, אבל יש להמנע מהליכה אחר שאר אלמנטים רוחניים "זרים". הומאופתים מסויימים (וספורים מאד, למרבה המזל) בשורותינו, מבקשים למוסס דיסוננס קוגניטיבי ולהעביר את דר' סמואל האנמן גיור נמרץ אך-חפוז. שמואל הנאמן, קוראים לו, ומפנים את בני שיחם לביוגרפיה של האיש, שם מתברר שהיה בונה חופשי, ולפיכך צאצא כזה או אחר לבוני בית המקדש. נו.
שתי תהיות יש לי – מה ייעשה בשאר שמותיו עם האטימולוגיה הבלתי-יהודית, כריסטיאן פרידריך, ושנית – איך ליישב את הידע האיזוטרי עם העובדה, שחברות בתנועת הבונים החופשיים היתה סימן-היכר למעמד חברתי של גברים לבנים ומשכילים, ותו-לא.
הומאופתיה בידיים נאציות
בכתבה מוזכר גם השימוש הנאצי בהכנה הקרוייה Caladium seguinum כדי לעודד עקרות בקרב אסירות יהודיות וסלאביות. מעניין לקרוא את המידע המצוי על הצמח בספרות ההומאופתית. בהפקה הומאופתית הוא מסייע דווקא בבעיות אין-אונות אצל גברים (אחת ממאתיים ושלושים הכנות, להשכלתם הרוחבית של קוראיי הגברים, אם כי בטוחני שהם רבי- און). אלה שבאו לקלל יצאו מברכים, מפני שאם נחשפו הנשים להכנה הזו, יכול להיות שנעזרו בה, בכוחה לסייע ביאוש, אצל אנשים הסובלים מסיוטים על רצח ועל מתים, אלה שחשים פחד ממוות וממחלות מדבקות.
הכלי אדיש למוסר, הכוונה היא הטוענת אותו במשמעות.
4 Comments
קלס בלשון הקודש – מילה שמשמעותה גם קללה וגם ברכה, מרמזת על כך שלעיתים המקור אחד הוא. בעצם בכל מקרה המקור אחד הוא, לא זה המסר של היהדות? וזה סוג הפרדוכסים שצריך לנסות לשאת בדרך הזו. קצת נון דואליזם יהודי של אחר הצהריים
והיא גם שיטה רפואית מדעית.
ואפשר להשתמש בה או לטפל בה ללא קשר לידעות הרוחניות של ממציאה, האנמן או של הומיאופטים אחרים.
בישראל יש בילבול רבח בין ההומאופטיה לבין הנטורפטיה, שהיא רפואה טבעית באופן כללי. ההומאופטיה איינה רפואה טבעית יותר מאשר הרפואה הקונוונציונלית , ויש בה גם שימוש בחומרים כימיים בדילולים הומאופטיים.
על קצה המזלג.
המושג "רפואה טבעית" אינו מתייחס לטעמי רק למהות החומרים בהם משתמשים. השאלה המרכזית בעיניי היא האם שיטת הריפוי בה מדובר מגרה את הכוחות הטבעיים של הגוף לפעול את פעולתם או שהיא "עושה בשבילו" (או במקומו) את העבודה.
ברפואה קונבנציונאלית מתייחסים אל הגוף כאל רכב שמביאים למוסך וצריך לתקן. (מצב של עצירות, למשל, יוקל באמצעות חומר שיכול לרכך קצת את העייסק). בהומאופתיה, לעומת זאת- מגרים את הכח החיוני בגוף כדי שיוכל לתת מענה למקומות המזייפים, כך שבעצם, האדם כיישות שלמה מרפא את עצמו.ומכאן- רפואה טבעית.
אשר לחומרים עצמם- עוד לא הצליחו להוכיח קיום של מסה חומרית בדילולים ההומאופתיים.
מדובר פה ברבדים אנרגטיים.
רחלי-
אצלי עלה בראש גרמניום…
כרמל יקירתי, נאה דרשת.
משה, שירלי דייקה אותך באמירה על טבעיותה של ההומאופתיה. אתה מבלבל בין שני טיעונים. ההומאופתיה אינה טבעית בשל השימוש בחומרים מהטבע – אלא מפני שהיא מאפשרת לאדם לרפא את עצמו, *בלי* להיות תלוי באספקת כימיקלים מבחוץ. שימוש בחומרים שמקורם "בטבע" (הו, רעיון רומנטי ונאיבי בעליל) היא בלתי-רלוונטית לענייננו.
המושג "דילול הומאופתי" מתייחס לחומר שדולל מעבר למספר אבוגדרו, ולכן אין סבירות סטטיסטית לקיומן של מולקולות בממס. אם תקרא הגדרה מוסמכת, "רוקחית", תגלה שהדילול הזה סותר את אחד מעיקריו של מושג התרופה הקונוונציונלי.
רק לרענון, http://www.notes.co.il/rakheli/archive.asp?cat=664
בפוסט דהפעם התייחסתי לתוקף המוסרי או רוחני שמקשרים עם השיטה. בהקשרים מסויימים או מפי מורים מסויימים אני יכולה לקבל את זה. אני, לעצמי, באופן אישי. ויש לזכור שההסטוריה מראה גם יישומים אחרים של ההומאופתיה. הכלי אדיש, כאמור.
שירלי, גרמניום, המינרל, רעיון מעולה.
"What's in a name? That which we call a rose by any other name would smell as sweet"
תחושת נרדפות ומוות בלתי נמנע, סיוטים על השואה ומחנות ריכוז, ועל הרייך השלישי.